היסטוריה

בית אבות ליאון רקנאטי

הקמתו והתפתחותו
מאת משה העליון

הרעיון ומימושו

החל מאמצע שנות העשרים ועד לשנת 1939 הייתה הגירה ניכרת של יהודי סלוניקי לצרפת, לארצות הברית וגם לארץ ישראל (אז פלסטינה). בשנים 1935-1928 עלו ארצה מאות רבות של יהודי סלוניקי, ביניהם מספר ניכר מאנשי השכבות האמידות בעיר ואחדים מפרנסי הקהילה. אלה התיישבו בעיקר בתל אביב.
בעלייתם ארצה ניצלו בני סלוניקי אלה מן הגורל המר שפקד את אלה שנשארו בעיר, קרוב ל 55,000 איש ואישה, זקנים וילדים. אלה, וביניהם גם בני משפחותיהם וקרוביהם של העולים ארצה, הובלו על ידי הגרמנים בחודשים מרס – אוגוסט 1943, שנתיים אחרי שכבשו את העיר, למחנות ההשמדה אושוויץ – בירקנאו ושם הומתו רובם בתאי הגזים. מכ 2,000 הניצולים מחציתם עלו ארצה לאחר השואה.
בני סלוניקי, שהשתלבו די מהר בכל ענפי הכלכלה בארץ, שמרו על המסורת הנאה של עסקנות לטובת הכלל שרווחה בעיר מוצאם והקימו מוסדות דת, תרבות, סעד ועזרה הדדית, לתועלת הכלל.
אחד המוסדות שנוסד כבר בשנת 1933 על ידי עסקנים מעולי סלוניקי היה מועדון "קדימה", שייסד מצידו אגודות שונות ועשה רבות להשתרשותם של העולים לא רק מסלוניקי ויוון, אלא גם של עולים משאר ארצות הבלקן.
ב 1940, בראשית מלחמת העולם השנייה, נסגרו נמלי הארץ ובכללם נמל תל אביב, שרוב עובדיו היו מיוצאי סלוניקי, והם הושבתו מעבודתם.
כדי להקל על מחוסרי העבודה החליטו ראשי "קדימה" להקים מטבח עממי כדוגמת המוסד "מתנות לאביונים", שהיה קיים בסלוניקי, שבו יוכלו המושבתים ובני משפחותיהם לסעוד את ליבם תמורת תשלום סמלי ואף ללא תשלום.
הוקמה אגודה בשם "מטבח זול לנצרכים". המטבח פעל עד סוף 1946 ברחוב צ'לנוב פינת לוינסקי בתל אביב, ואז עברה ל"בית שאלתיאל" ברחוב לוינסקי 86.
האגודה התבססה במרוצת השנים, וחבריה שמו להם למטרה להרחיב את תחום פעילותם ולייסד ולטפח בתי מחסה לילדים, לנוער ולזקנים.

המייסדים

ביום כה' בתמוז תשי"ב (18.7.1952) נחתם הסכם בין "מטבח זול לנצרכים", מצד אחד, לבין בני משפחת רקנאטי ומשה קרסו, מצד שני. לפי ההסכם האגודה התחייבה לבנות בית מושב לזקנים ("המוסד") בקריית מטלון, בפתח תקוה, שיכלול מלבד בנייני מגורים גם בית כנסת, מרפאה וכו', ולנהלו לאחר שיוקם.
משה קרסו התחייב, בהסכם, להעביר לרשות "מטבח זול לנצרכים" 10 מגרשים בקריית מטלון, ומשפחת רקנאטי תרומה של 22,500 ל"י. עוד הוסכם שהמוסד שייבנה, על כל מה שבו, ייקרא על שם המנוח ליאון רקנאטי ז"ל, שנפטר ביום ו' בחשוון תש"ו, 13.10.1945, כדי להנציח את שמו ולאות הוקרה על מפעל חייו כעסקן רב פעלים, ואשר שימש, לפני עלותו ארצה, כנשיאה של קהילת סלוניקי.
ליאון יהודה רקנאטי ז"ל, על שמו נקרא בית האבות, נולד בסלוניקי, כ"ה בכסלו תר"נ, (18.12.1889) לאביו שמואל, ממשפחה מיוחסת של רבנים, נצר של הפוסק הידוע ר' מנחם רקנאטי (המאה הי"ג). עסק בהוראה ובמסחר.הצטרף ל"בני ברית" ומשנת 1928 ואילך כיהן נשיא הלשכה בסלוניקי. היה נציג יהודי יוון במועצת הסוכנות היהודית. השתתף בהנהגת הקהילה היהודית ביוון ושימש כנשיאה עד עלייתו לארץ ישראל. השתתף כנציג יהודי יוון בקונגרסים הציוניים הראשונים, וגם אחרי עלייתו לארץ נבחר כציר של יהודי יוון לקונגרס היהודי העולמי בתרצ"ו.
מודרך על ידי החזון הלאומי עלה עם משפחתו לארץ ישראל ב- 1935 והשתקע בתל אביב. כאן יסד והניח את היסודות האיתנים לבנק א"י לדיסקונט בע"מ, לימים בנק דיסקונט לישראל. תודות לקשריו העסקיים הטובים ולאישיותו הצליח לגייס הון יהודי רב ממצרים ומארצות נוספות לפיתוח החיים הכלכליים של הישוב. מעשיו ופועלו היוו עידוד וחיזוק ליוזמה הפרטית, ותרמו רבות לעיצוב ההתפתחות הכלכלית של הישוב היהודי בארץ. בארץ ישראל היה פעיל במערכת ענפה של פעילות ציבורית ולאומית כחבר ההנהלה של קרן היסוד, חבר הנהלת אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית, יו"ר מועדון "קדימה", יו"ר מועצת העדה הספרדית בתל אביב, מיסד ויו"ר החברה "בנים לגבולם" שפעלה למען התיישבות יהודים ספרדים על הקרקע, חבר פעיל במסדר "בני ברית", יו"ר הנהלת הקרן למתלמדים שיסד לשם תמיכה בתלמידים כישרוניים מחוסרי אמצעים. פעילותו המסורה והענפה בארץ לטובת הצבור וחיי הקהילה, שימשה סמל נאה של האצילות היהודית השורשית שנשתמרה והתפתחה בסלוניקי כממשיכה את תקופת הזוהר של יהודי ספרד. נפטר בתל אביב, ו' חשון תש"ו (13.10.1945).
בהתאם להחלטת האסיפה הכללית של "מטבח זול לנצרכים" הוקמה ב 24.11.1955 אגודה נפרדת בשם "בית אבות ליאון רקנאטי". תפקידה של האגודה החדשה הזו היה לקבל מ"מטבח זול לנצרכים" את הרכוש של בית האבות הנבנה, להמשיך בבנייתו, להחזיקו ולנהלו ולקבל זקנות וזקנים.
המייסדים של האגודה החדשה היו: "מטבח זול לנצרכים", והמנוחים משה קרסו, דניאל רקנאטי, שלמה ונציה, יצחק ספורטה, דוד פילוסוף ואברהם ברכה.
פתיחת בית האבות
בנייתו של בית האבות הסתיימה בשנת 1956 והפעלתו התחיל ערב ראש השנה. עם הקמתו כלל בית האבות שני בניינים בלבד. לאחר מכן נבנה בניין נוסף ששוכנו בו מחלקות התשושים. מאז הקמתו ועד 31.3.1960 התקבלו בבית האבות 106 דיירים בחלוקה זו לפי ארצות מוצא:
יוון 42, בולגריה 26, טורקיה 21, יוגוסלביה 10, ארצות אחרות 10.
בתאריך לעיל היו בבית האבות 84 דיירים. הנתונים לעיל מוכיחים שרוב דייריו של בית האבות היו, וגם הינם כיום, יוצאי ארצות הבלקן, שהמשותף להם הוא היותם דוברי לאדינו. זאת השפה של היהודים שהתיישבו בארצות האימפריה העותומאנית לאחר גירושם מספרד בשנת 1492, ואף כי דובריה התמעטו לאחר השואה, היא ממשיכה להתקיים עד היום.

בית האבות כיום

בית האבות הלך והתרחב במרוצת השנים. נבנו בניינים חדשים, הוקמו מחלקות נוספות והורחבו השירותים הניתנים לדיירים הן בתחום הרפואי והן בתחום הרווחה והתרבות.
תמונה מן ההתרחבות של בית האבות ניתן לקבל מנתונים אלה, הנכונים לסוף שנת 2009: במועד זה מספר החדרים בבית האבות היה 163 ב 7 בניינים וביתנים והתגוררו בו 199 דיירים, מהם יוצאי טורקיה 77 (39%), יוון 75 (38%), בולגריה 16 (8%), ארצות אחרות 31 (16%).
קיימות תוכניות להרחבת בית האבות בשנים הבאות ולשיפור השירותים הניתנים לדייריו.

מוסדות בית האבות

מוסדות בית האבות, המורכבים ממתנדבים הן: האסיפה הכללית המורכבת מ 70 חברים, המועצה, הכוללת 21 חברים, והוועד המנהל, הכולל 9 חברים.
יושבי הראש של הוועד המנהל היו במרוצת השנים: לזר הכהן ז"ל, שלמה ונציה ז"ל,
אהרון רוסו ז"ל, דוד נחמיאס ז"ל, שלמה מגריזו יבלח"א, משה קרסו ז"ל ויצחק בורלא יבלח"א.
הניהול השוטף של בית האבות נתון בידי המנכ"ל ישראל עדן.
המנכ"לים במרוצת השנים היו: המנוחים ניסים כהן ויוסף אלמליח ויבדל"א רוני ארניה.